במיה

שלום חברים,

כל מי שטעם במיה יודע להגיד מה הוא חושב: אם הוא שונא או אוהב אותה.
לבמיה יש מרקם רירי וקצת מעקצץ, ולא תמיד קל לקבל אותה ללקסיקון הירקות שלנו.
ובכל זאת חשוב לי להתייחס לירק הקייצי הזה שמופיע בין יולי לספטמבר, ואחד הירקות שהכי מצליחים לעמוד בחום ולנצח אותו.

לא ברור מה ארץ המוצא של במיה- אם הוא הגיע ממערב אפריקה, אתיופיה או דרום אסיה. מה שברור שכבר בשנת 1200 הוא התפשט במזרח התיכון מארצות ערב, וכונה בשמו “במיה”.
האמריקאים לעומת זאת נפגשו איתו לראשונה ב1658 ע”י הספינות שהובילו את העבדים השחורים, והביאו גם את הירק המופלא הזה מאפריקה.

במיה הוא ירק עדין מאוד. הוא נקטף בצעירותו וצריך לאכול אותו תוך שבוע.
בבמיה טרייה יש 90% מים, 2% חלבון ו7% פחמימה, והוא עשיר בסיבים תזונתיים, ויטמין c וויטמין A. בארץ יש שלושה סוגי במיה: ירוקה וקטנה עם קפלים וקצה מעוגל, במיה אחרת סגלגלה, שנחשבת לטעימה ומלאה יותר; וזן חדש שמקורו בתאילנד ובפיליפינים אותו אנחנו מוכרים בעץ השדה: היא גדולה יחסית, אין בה סיבים וריר. אפשר לפרוס אותה לפרוסות דקות ואפילו להכניס אותה לסלט חי.

שרי אנסקי מדברת על הבמיה כירק של מסירות אמתית ואומרת “כשאני רוצה להראות לבן זוגי את אהבתי אליו דרך המטבח, אני מכינה לו במיה. אני יודעת שהוא משתוקק ומתגעגע אליה באינטימיות שלא מאפיינת אף מאכל אחר אצלו.” זהו ירק שגדל בחום ומסמל אצל ישראלים רבים בית וחום.
טיפים לעבודה נכונה עם במיה:

כשבוחרים במיה, יש למשש אותה, לכופף ולוודא שאינה נבולה מדי או קוצנית. כדאי שתהיה בגודל אחיד כמה שיותר, ומסירים את הגבעולים (הראש) לפני הבישול. אם בזמן החיתוך אתם  מרגישים שהתרמיל זקן ודוקרני למגע, זרקו אותו וקחו את הבא בתור.

אחרי ששוטפים אותה יש לפזר על מגבת ולייבש קצת.

כדאי שמשך הבישול יהיה קצר כך שהיא תשמור על המרקם הקטיפתי ועל המילוי שלה. וטיגון קצר לפני הבישול משבח את הבמיה. הבמיה נהדרת עם אורז ומשתדכת היטב גם עם דגים וקציצות שמתבשלים ברוטב יחד איתה.